<h1>פסקי ריא"ז — גיטין</h1>
<h2>דף ב:</h2>
שלש מדות בקטן אם יש לו דעת להבחין בין אגוז לצרור זוכה לעצמו מן התורה במה שאחרים מזכין אותו כמבואר בקונטרס הראייות בפרק לולב וערבה, אבל אינו זוכה לאחרים אלא בדבר שהוא מדברי סופרים כשיתופי מבואות וכיוצא בהם, ואם היתה קטנה מתגרשת בקידושי אביה. הגיע(ה) לזמן הפעוטות שהם מבני שש ועד בני עשר כל אחד לפי חורפתו, מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין, וכן מתנתו מתנה במטלטלין אחת מתנת בריא ואחת מתנת שכיב מרע בין מתנה מרובה בין מתנה מועטת, ואם יש לו אפיטרופוס אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר ואין מתנתו מתנה בלא אפיטרופין, כמו שביאר מז"ה בסוף פרק מציאת האשה, וטעות עד שתות כגדול כמו שמבואר בפרק הניזקין [נ"ט ע"א]. ואם היתה קטנה שאין לה אב מתקדשת וקידושיה קידושין גמורין מדברי סופרים אם לא מיאנה כמו שביאר מז"ה בפסקיו. הגיעו לעונת נדרים, שהם הקטן מבן י"ב שנה ויום אחד והקטנה בת י"א שנה ויום אחד נדריהן נדר והקדשן הקדש והוא שידעו לשם מי נדרו לשם מי הקדישו, כמבואר בקונטרס הראייות בראיי' ו'. והקטנה ראויה לחלוץ מבת י"ב שנה ויום אחד והוא שהביאה שתי שערות. ולמכור בקרקעות שירש מאביו צריך שיהא בן עשרים שנה.
<h2>דף כה:</h2>
המשחרר חצי עבדו בשטר לא קנה, ואם שיחרר חציו בפדיון כסף קנה והרי הוא חציו עבד וחציו בן חורין, וכן אם שחרר חציו בשטר ומכר חציו האחר או שנתנו במתנה הואיל והוציאו כולו מרשותו קנה, וכן עבד שלשני שותפין ששיחרר אחד מהן חציו בין בכסף בין בשטר קנה.
העבד נעשה שליח לקבל גט שחרור לחבירו מיד רבו שלחבירו אבל לא מיד רבו שלו, שאם אמר לו רבו זכה בשטר שחרור זה בשביל פלוני עבדי האחר לא זכה לו, לפי שיד העבד כיד רבו והרי הוא כאלו לא יצא גט זה מיד רבו, וכן אם אמר לשפחתו מעוברת הרי את שפחה וולדך בן חורין אין הוולד נעשה בן חורין על ידי השפחה, שהשפחה והולד כשני עבדים הם שאינן משתחררין זה על ידי זה, ואם שיחרר הולד על ידי אחר הרי הוא משוחרר אע"פ שלא שיחרר השפחה כמבואר בקונטרס הראייות בפרק שיני בראיי' י"ו. ונראה בעיניי שאם עשה עבדו שליח להולכה ואמר לו הולך גט זה שחרור לפלוני עבדי האחר הרי זה נעשה שליח, וכשיתן הגט ליד העבד המשתחרר הרי הוא משוחרר, כמבואר בקונטרס הראייות בפרק שיני בראיי' י"ז.
